יהלי שרור נולד ב־25 במרץ 2005.
הוא בנם של אורלי ואופיר, אח לסתיו ולרז.
ילד שהביא איתו אור גדול מהרגע הראשון.

אבא שלו, אופיר, קרא לו כשהיה תינוק
“המתנה שלי”.
ואמא שלו, אורלי, קראה לו
“יהלולון, היהלום שלי”,
כינוי שנשאר כהגדרה מדויקת:
נדיר, יקר, מאיר והכי יפה בעולם.

יהלי היה אדם שרואה אנשים.
הוא הבחין בכל אחד, בעיקר באלו שלפעמים לא שמים לב אליהם,
וידע לתת תחושה של מקום וערך
בשקט, בפשטות, מתוך לב טוב.

הוא אהב את החיים.
טייל עם משפחתו בארץ ובעולם,
אהב דרכים, נופים, חוויות משותפות ורכיבה על האופנוע.
הוא שמח והעריך כל רגע וכל אדם.

יהלי היה אהוב מאוד על חבריו
ומוערך בצוות ובקרב מפקדיו.
הוא בחר להיות ראשון מתוך דאגה ורצון לשמור על מי שלצידו, עד האחרון.

הוא אהב את הפשוט: את הבית, האדמה,
וטיפח מטע זיתים בידיים מסורות ואוהבות.

את הבחירה להתגייס לקרבי עשה מתוך חיבור למשפחה ולדרך, בהמשך לאחיו הגדולים,
ומתוך תחושת שליחות ואמונה בצדקת הדרך.

באוגוסט 2023 התגייס לצה״ל ושירת כלוחם ביחידת יהל״ם.
גם שם נשאר יהלי צנוע, מסור וחבר שאפשר לסמוך עליו.

כשיצא הביתה לחג,
הגיעה הודעה שמבקשת לוחמים למשימה קצרה.
יהלי התנדב לצאת בלי היסוס
משום שכך היה תמיד:
מי שלוקח אחריות ובוחר להיות שם כשצריך.

יהלי נפל בקרב ברפיח, באותה משימה אליה התנדב, בשבת בבוקר, יום העצמאות תשפ״ה, 2025.

הוא נגע בלבבות רבים והשאיר חותם של אור גדול
שימשיך להאיר גם מתוך הכאב והחסר.

מתנה.
יהלום.
אדם שנולד אחד למיליון —
יהלי שרור.